<h1>שו"ת הרמב"ם — פאר הדור סימן קנ"ב</h1>
<h2>דף סו.</h2>
נוסח תקנה תיקנה הגאון המחבר במצרים יע"א ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. הן היום כאשר עברו עלינו המים הזדונים, והיינו נעים ונדים, ולעת עתה רחם ד' על יראיו ותלי"ת נתקבצנו פה העירה, ויהי כי באנו שמענו וימס לבנו על כי כל התלמידי חכמים חלק לבם איש לדרכו פנה, ואין איש שם על לב את אשר ישנו פה העירה, ולכן הוכרחנו במעשינו להתקבץ ולרעות צאן קדושים, ולראות צרת הצבור כבקרת רועה עדרו, ביום היותו בתוך צאנו נפרדות, ולהשיב לב אבות על בנים, ולתקן את אשר עותו, כי רבו מספר תלאותם אולי תעלה ארוכה, כמו שאמרו [יחזקאל ל"ד], את האובדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבש. וכאשר שמנו לב לנחותם הדרך, מצאנו שבט עון גדול אשר פשט ברוב הצבור בעונותינו, והוא כי רוב ישראל אשר ברוב ערי מצרים שכחו דיני תורתינו, והקילו מאד בטבילת נדה במי מקוה ובספירת שבעת ימי נקיים, ונהגו מנהג מינות, עד שהן רוחצות במים שאובין, וחושבין כי בזה טהרו ממקור דמיהן, ובזה הותרו לבעליהן, ואין זה כי אם מינות גמורה, והדבר אשר לא דברו ד'. והן לוקחות אשה אחרת אשר היא טהורה, ומשליך עליה אותן המים השאובין וטהרה ממקור דמיה, כי לזאת חושבים שאם תשליך עצמה אותן המים או שתשליך עליה אשה אחרת אשר איננה טהורה לא עלתה לה טהרה, כי אם בזאת שהמשלכת תהיה טהורה. ואף גם זאת מקפידות על עצמן ועושות לפנים משורת הדין וממתינים עד בין השמשות ואז משליכין עליהן המים הרעים. מה נדבר ומה נצטדק, עונותינו הטו אלה. ולכן כאשר ראינו אנו וכל התלמידים וגדולי הזקנים גודל העון הזה, וחטאתם כי כבדה מאד, צרעת נושנת פשתה בעור הבהרת, וידענו רוע מעשים אלו אשר מביאין את האדם למינות וגילוי עריות בפרהסיא לרבים, וביטול דברי תורה וביטול דברי סופרים שהוא יותר מביטול דברי תורה, כמו שאמרו ז"ל [סנהדרין פ"ח ע"ב], אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות לעבור על דברי חכמים חייב. והם ז"ל הזהירו [אבות פ"א מ"א], ועשו סייג לתורה, וגזרו כמה גזירות, והדבר אשר היו מסופקין בו שמא מתוכה ילמדו דברים אחרים אשר לא כיוונו בהם, היו נזהרין לבלתי יוציאו אותה מן השפה חוץ, וכמו שאמרו [שם מי"א], הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו. והלא ידענו בעונותינו כי במקרה הרע הזה יכשלו וישתו כל ישראל הבאים אחרינו וימותו. העל זאת נתקבצנו ודרשנו להם גודל העון הזה מאין כמוהו, וכאשר נצטוינו על ידי הנביאים, כמו שנאמר [יחזקאל ל"ג] בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני. וידענו כי העון הרע הזה גורם רעה לעצמינו, וגדול מנשוא עון גילוי עריות, לא יכופר העון, כמו שאמר הכתוב [ויקרא י"ח] ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם, ואנחנו סובלים עונם ונרדפין בעבורם, כמו שנאמר [יחזקאל ל"ג], והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש. ולמה נמות ובם אנחנו נמקים. ומאז הימים הכרזנו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והודענום עונש העון הזה, ושהנדה קודם שתכנס למרחץ ואחר שתכנס ותרחוץ עצמה בכל מימות שבעולם מה יתן ומה יוסיף, והרי היא בטומאתה עד שתבא במים במי מקוה צרורה. והזהרנו אותם לספירת שבעת ימי נקיים כדת משה וישראל, ואסרנו להן אותה הרחיצה אשר היו רוחצין מאז ומקדם כדרך המינין, והודענו להם שהוא עון פלילי, ומינות גמורה, והוא הגורם לשקע שם טבילה מישראל, והודענום שכל אשה אשר תרחוץ עצמה, ואפילו בעצמו של יום, ולא טבלה במי מקוה אחר זה, הרי היא תרבות רעה ופושעת פשע גדול, שכל זמן שמחזיקין במינות זו יזלזלו בטבילה, וחזרו לומר אלו ואלו מטהרין, ואחר שהזהרנו אותם כדת מה לעשות זה שנה אחת, הנגע עמד בעיניו ולא חזרו למוטב אלא אחת מיני אלף, ועל כל הנשים הרשעות אשר החזיקו במינות וקשה עליהן הטבילה הן הנה היו לבני ישראל לצנינים בצדם. הנה כי כן ראינו אנחנו החכמים והדיינים וכל הזקנים והתלמידי חכמים לעשות תקנה זו ולהסכים עליה, דהיינו שכל בת ישראל שלא תטבול במי מקוה אחר שתספור שבעה ימי נקיים כהלכות בנות ישראל, ותרחוץ עצמה באותן המים הרעים כאשר מתחלה, זאת האשה תצא בלא כתובה, ואין לה לא כתובה ולא תנאי מתנאי הכתובה, אחר שבררו עליה שאינה טובלת, או שעברה על אחת מאלו השלש אזהרות, דהיינו שלא טבלה, או שלא ספרה שבעת ימי נקיים, או שרחצה כאשר מתחלה, ואפילו שאחר כן טבלה. וגם כל אלמנה שתבוא לגבות כתובתה בבית דין אחר זמן הסכמה זו, לא תיטול פרוטה אחת עד שמגלגלין עליה בכלל שבועת האלמנה שטבלה לנדתה משעת תקנה זו והלאה, ולא שמשה מטתה לעולם אלא אחר טבילתה במי מקוה כהלכת גוברין יהודאין אחר ספירת שבעה ימי נקיים, וגם שלא רחצה את עצמה כמו שהיו רוחצות מתחלה. וכאשר נודע לבית דין שלא טבלה, או שלא ספרה, או שרחצה באותן המים הרעים, אז איבדה כתובתה עיקר ותוספת וכל תנאי כתובה. וכמו כן לכל מי שתתגרש, אם לא טבלה או לא ספרה או רחצה, אין לה לא כתובה וכו'. ואם אמר הבעל שעברה על אחת מאלו השלשה תקנות, ואינו יכול לבררו, אז לא תטול כתובתה עד שתטול שבועה חמורה בנקיטת חפץ שהיתה טובלת לנדתה אחר ספירת שבעה ימי נקיים, ושלא רחצה, ואחר כך חייב הבעל ליתן הכתובה. וקרינו הסכמה זו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בתוך קהל ועדה, והיתה אזהרה לכל ועל כל מי שירצה לישא אשה, שלא ישאנה אלא בתנאים הללו, ושאין לה כתובה ולא אחד מתנאי כתובה אלא בתנאי שלא תלך בדרכי מינין ולא תעבור על דת משה, ושאין צריך להתרות עליה על כל פעם ופעם, כי אם תקנה זו תהיה מהיום והלאה לכל השוכנים במצרים ובעריה, גדולים וקטנים, ונמנינו אנו החותמים למטה שלא נדון מהיום והלאה אלא על פי תקנה הזאת, ושלא נחליפה ולא נפסידה ולא נבטלה ולא יפחתו בה, וכמו כן גזרנו על הבאים אחרינו דיינים וחכמים וזקנים שלא ידונו כי אם על פי הסכמה זו, ויחזיקו בתקנה זו וירפאו את גדר דת משה ההרוס, ושיהיה לשם שמים כדין תורת רבן של כל הנביאים, לא עלי כתובת הנשים. וכאשר פחדנו מבית דין שאינו מתוקן יעמוד אחרינו ויקלקל תקנה זו, או יזלזל בה ולא יעשה על פי הטבילה, ויגבה הכתובה לאלמנה בלי גלגול זה על הטבילה ועל ספירת שבעה ימי נקיים ועל הרחיצה, או יגבה למגורשת מבעלה קודם שישביענה, אחרמנא חרם גמור וגדול על כל בית דין שיעמוד בארץ מצרים, שלא ידון אלא על פי תקנה זו, ועל כל חכם או תלמיד חכם שיורה שלא על פי התקנה הזאת, ויהיה הדין בכל ארץ מצרים כך עד ימות המשיח. והסכמנו על תקנה זו שידון בה בארץ מצרים מחדש סיון ד' תתקע"ז ליצירה והלאה, והכל אמת, ופורץ גדר ישכנו נחש, ונאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. וכמו כן הסכמנו על כל איש אשר ידע על אשתו שעברה על אחת מאלו השלש עבירות ושתק ולא יגלה לבית דין כי אם בשעת הגירושין, שבית דין חייבין להחרימו ולנדותו ולהפרישו מן הצבור והפקרת ממון כפי מה שיראה לבית דין וכפי הזמן. והסכמנו על זה הסכמה גמורה אנחנו החתומים. משה ב"ר מימון זצ"ל שמואל הלוי ב"ר סעדיה יצחק ב"ר ששון הדיין נר"ו מבורך ב"ר נתן החבר שמואל ב"ר יוסף יהודה הכהן ב"ר טוביה ז"ל אברהם החבר.
